נְבַח

נְבַחch. sam(נבח to bark). Targ. Ex. 11:7 למִנְבַּח (ed. Berl. למִיבַּח). Targ. Is. 56:10 למיבח ed. Lag. (oth. ed. למנ׳).Pes.113a do not live in a place דלא נ׳ בה כלבא where no dog barks. Erub.86a, v. גּוּרְיְתָא; a. fr. Pa. נַבֵּחַ 1) same. Gen. R. s. 59 end ושמע קל כלביא מְנַבְּחִין (not מנבחים) and hears the dogs bark; Yalk. ib. 107. 2) to produce a dull sound. Ber.57a ונַבְּחִי בה נַבּוּחֵי v. טַבְלָא I.Bets.14a נבוחי מְנַבַּחוכ׳ the sound produced by pounding spices is a dull one, opp. צליל.